תהליכים מקבילים לבטא את ה"אני הפנימי"

בתחפושות פורים קיים ממד מסוים של הבעת משאלה או חלום, אשר התחפושת מאפשרת להגשים. כלומר, היא מייצרת הזדמנות להביע תכונות נסתרות ולבדוק יכולות, תוך בחינת תגובות הסביבה. ניקח דוגמה שתמחיש את העניין: אדם ביישן המתחפש לגיבור-על. הגיבור משדר עוצמה ונוכחות, והאדם יכול לשאוב ביטחון ולשחרר עכבות בעזרת הדמות שבחר. בחירת האדם בתחפושת ספציפית יכולה להיות הזדמנות "לשחק" עם הסביבה, לבחון תגובות ולהתנסות בכל מה שמסובך להתנסות בו ביומיום.

אנשים רבים מנצלים את פורים על מנת להתמודד עם פחדים שונים. אדם שמפחד ממפלצות או מחיות מסוימות, יתכן שיבחר להתחפש דווקא למושא הפחד, כדי לבחון מקרוב את הדמות המאיימת, להאניש אותה, ולהתחבר אליה. במקום לנסות למגר את המפלצת, התחפושת תוכל להוות גשר מחבר בין האדם לפחדים, ולאפשר לו לצעוד איתם במעט יותר הרמוניה.

כך או כך, הצורך להתחפש נוגע עמוקות באחד הצרכים האנושיים העמוקים לגיוון וריגוש ולהעז להיות דמות אחרת שלעיתים מנוגדת לתפיסה של האדם את עצמו או החברה את האדם. כדי לבחור להביא דמות חדשה או התנהגות חדשה נדרש אומץ לשחרר תפיסות, אמונות, סטטוס ובעיקר סיכון של תחושת השייכות היקרה מפז עבור כולנו וסיכון להיות לא נאהב או נתון לביקורת בעקבות השינוי שלא תמיד יתקבל באהדה ופרגון, אך בשינוי זה הנושא עימו סיכון יש גם את הסיכוי לצמיחה, התחדשות וגיבוש אישיות והתנהגות מקדמת ומעודדת לחיים משמעותיים ומוגשימים.

האישיות שלנו היא אפוא מעין מסכה שמסתירה את זהותנו האמיתית. חלק מאיתנו מודע להסתתרות עצמית זו וחלק מזדהים באופן עמוק עם המסכה שהעטו על עצמם. הדבר לא מפתיע. כולנו זקוקים למסכות נימוסיות או התנהגויות בחברה ותהליך האימון מאפשר לאדם להסיר את המסכה שהוא עוטה על עצמו בחיי היומיום ומאפשר לחזק את הקול האוטנטי של האני שנחבא מאחורי האני המזויף החברתי.

בשנת 2012 נערך ניסוי בקרב מתנדבים שבחן כיצד לבישת חלוק של רופא תשפיע על הישגיהם במבחני זיכרון ותשומת לב. התוצאות הראו כי כאשר הנבדקים היו משוכנעים שהחלוק שייך לרופא, הם קיבלו ציונים גבוהים יותר מאשר במצב שבו נאמר להם שהחלוק היה שייך לאמן. פרופסור אדם גלינסקי, מי שכתב את המחקר, מעיד כי הוא חש את האפקט הזה אפילו על עצמו כשהגיע מחופש להרצאה, לבוש במעיל ארוך, מגבעת ומקל: "כשנכנסתי לאולם, 'גלשתי' פנימה, הרגשתי בנוכחות שונה מאוד".