לייעוץ והתאמה 077-4243441
יום השואה בזווית אחרת
עומדת בכיכר "אוּמְשְלַגְפְּלָץ", בגרמנית: "כיכר השילוחים", "כיכר הנעלמים. משם לא חזרו. בחזית הכיכר פסי הרכבת שהובילו למחנות ההשמדה. נוסעת מוורשה לטרבלינקה. תחנת המוות הראשונה, בדרך בה עשו המוני יהודים ברכבות ה"שילוחין" בדרכם אל המוות האכזרי.
חם באוטובוס. מביטה החוצה בדרך הזאת שלא נגמרת. יערות עצומים. שלג וקור. מדמיינת אותם רצים בכותנות דקיקות. מרביתם.ן ללא נעליים. במקרה הטוב בנעליים שהאחת לא זהה לשנייה לא במידתה ולא בצורתה.
מסע מטלטל בין מחנות ההשמדה בפולין בחברתם של לוחמים ולוחמות מפקדים בצה"ל. הרבה דמעות, הרבה שאלות ותהיות, רק מעט תשובות. כשהאישי מתערבב בלאומי.
מאז, בכל שנה, בערב יום השואה, כבוגרת מסע "עדים במדים" מרצה על חוויות מהמסע הקשה שעברנו. חיברתי סיפורי ניצולים, על פולין של היום לעומת פולין של פעם. ובכל שנה, לפני ההרצאה, מגוללת ב"גוגל" את המילה "גזענות" וחושפת סיפורי גזענות עכשוויים. "טריים" מהשבועות האחרונים, מהימים האחרונים. התמקדות אינטנסיבית במרחב הסבל.
זה ריתק. זעזע, וגרם לכל היושבים שם להבין כמה שהכי בטוח לגדל את ילדינו כאן. שאלת השורדים תמיד העסיקה אותי. איך? איך הם שרדו?
לימודיי ב"קוד האימון" חשפו אותי לספר "האדם מחפש משמעות" של ד"ר ויקטור פרנקל. ופתאום, זווית אחרת. מרחב ההשפעה המנטאלי. נחשפת להוגה ה"לוגותרפיה". משם, קיבלתי את התשובות: כיצד אנשים הצליחו לשרוד את התופת ממבט על המשמעות בחיים ועל הפוטנציאל החיובי שבהם?
מהו סבל? האם צריך אותו? האם יש לו משמעות? עבור מי? ומה זה אומר?
ויקטור פרנקל שרד את מחנות טרזיינשטט, דכאו ואושוויץ. בספר הוא מסביר כיצד שמר על שפיות בתוך כאוס של חוסר שפיות הכי קשה שידעה האנושות. למרות המקומות השפלים ביותר שחווה, שמר על האמונה בעצמו. ואף המציא תורת הלוגותראפיה, עליה ארחיב בהמשך.
הספר מחולק לשניים.
1.החלק הראשון מדבר על החוויות הקשות שעבר ויקטור פרנקל בשהות שלו במחנות הריכוז וההשמדה.
2.החלק השני מדבר על מושגי היסוג בלוגותרפיה.
בתיאור הזוועה בשיגרה במחנות הריכוז, בחר לכתוב על זוויות חיוביות. למעשה הוא הפעיל פה שימוש ב"תוכנת ההפעלה" המודל שבעצם ממודעות גבוהה, נספר את הסיפור מנקודת הזווית שלנו. נבחר לספר את הסיפור אחרת. דוגמאות לתיאורים אלו: "לא אפשרו לנו לצחצח שיניים ובנוסף היה לנו מחסור חמור בויטמינים, ולמרות זאת החניכיים שלנו היו בריאים יותר משהיו מעולם".
הוא מספר על הבחירה שלו – הוא נדר לעצמו נדר שלא ירוץ אל התיל. מבחינתו "התמונה המנצחת" שלו היא להישאר בחיים ודימיין את עצמו עומד על הדוכן באולם ההרצאות בהרצאה על הפסיכולוגיה של מחנה הריכוז. הצליח לדמיין את העולם של "אחרי". בתמונה הזאת היה מפגש עם אשתו. הוא יצר משמעות חזקה ל"חזון". היה לו במה להיאחז. מימוש ה"תמונה המנצחת" החזיקה אותו ועוד שורדים רבים אחרים.
אנה פראנק כותבת ביומנה: " אני מרגישה את האביב, את התעוררות הטבע. אני מרגישה אותה בכל גופי ובכל נפשי. אני יודעת שאני משתוקקת...." ילדה כלואה בעליית הגג המפורסמת שחולמת את היום שאחרי ופחות שוהה בסבל הנוכחי שחווים היא ובני משפחתה.
ויקטור מתאר שיגרה במחנה שגוססים ומתים זה דבר של מה בכך. הרגל שלא מתרגשים ממנו. על אטימות רגשית של האסירים. הם לא היו מתרגשים ממכות יום יום שעה שעה. תיאר את המצב הזה כסוג של מנגנון הכרחי של התגוננות.
בכל סצינת זוועה ככל שתהיה, היה נותן לה את המשמעות העמוקה. כמו כן, שימוש בדימיון מודרך היה חלק מהשיגרה במחנה. היו משתמשים בדימיון על תיאור האוכל האהוב עליהם כמעין "הקלה פסיכולוגית".
פרנקל הגיע למסקנה חד משמעית – אפשר לקחת מהאדם הכל, למעט חירות אחת: היכולת של האדם לבחור להגיב בכל נסיבות שתהיינה, מחובתו של אדם למצוא משמעות לחייו. האופן בו האדם מקבל את הגורל שלו ומתמודד עם הסבל, מאפשר משמעות כזאת. ההבדל הדק בין מציאות "חיצונית" להחלטה "פנימית".
המתודה שמסייעת לאנשים להגיע לאושר מתוך הפוטנציאל החיובי שלו. נשענת על מושגי יסוד בלוגותראפיה("לוגוס=משמעות, תראפיה=טיפול).
הלוגותרפיה מתייחסת לחיים כאל תפקיד, שלא ניתן להגשמה על ידי הרהורים או "תקיעות" כי אם על ידי פעולות. אנו נקראים להגיב למשמעות המוצעת על ידי כל מצב בחיים ולמימוש הפוטנציאל בכל רגע. על פי הלוגותרפיה ניתן למצוא משמעות בדרכים שונות.
- ביצוע פעולות.
- התנסות בערך מסוים.
- סבל ( בלתי נמנע).
- גילוי עצמי.
- בחירה.
- התנסות.
- קבלת אחריות.
- קידום ההתעלות להגשמה עצמית
- רגש אשמה.
- כאב.
- המפגש עם המוות.
שלושת הדרכים הראשונות מהוות ערכים מרכזיים.
- " ביצוע פעולות", כל הישג או הגשמה יכול להיחשב כהוכחה על הפעולות שהאדם נותן לעולם, ואין זה משנה באיזה תחום בחיים. כל עוד המעשים מקדמים את האנושות, החברה, הקבוצה או המשפחה שהאדם משתייך אליה.
- "התנסות"- מתייחס לזה שהאדם מתנסה בו על ידי המפגש שלו עם בני אדם אחרים, או מה שהוא לוקח מן העולם. ערך זה מתממש על ידי כושר הקליטה לגבי העולם. "לעלות על המגרש".
- "סבל" -גישת האדם לצרותיו, כאשר הוא נדרש להתגבר על גורל שלא ניתן לשנותו, עם סבל בלתי נמנע. ההזדמנות להגשים ערכים תמיד קיימת כאשר האדם מוצא את עצמו מול גורל שלגביו הוא רק יכול לפעול בקבלה. אבל הדרך שבה הוא מקבל, האומץ שהוא מדגים בסבל, הכבוד שהוא מראה באסון ובאובדן, הוא מידת המימוש עצמי של האדם.
שאלת המשמעות, אותה שאלה שעומדת בבסיס גישת הלוגותרפיה של ויקטור פרנקל, הנו תהליך אימון מנטאלי. תפקידנו כמאמנים.ות הוא לברר מה פירוש המילה "משמעות" עבור המתאמנים.ות שלנו. מה מרגש אותם.ן ונותן להם תחושת סיפוק?
אימון מנטאלי מאפשר לאדם להרחיב את "החירות הפנימית", במילותיו של פרנקל, ואת מרחב הבחירה, האמיתי והנתפס, ולסייע להתמודד באופן מקדם ומועיל יותר גם עם נסיבות חיים קשות, להצביע על עיוותי תפיסה וחשיבה ולשנות אותם.
לעזור לאדם לקחת אחריות על הבחירות שלו, להחזיר את תחושת השליטה לידיים, ולשפר את רמות האושר שלו. או במילותיו של פרנקל: "בסופו של דבר, אל ישאל האדם מה פשר חייו, אלא יכיר בכך שהוא-הוא הנשאל. אין תשובה לחיים אלא בקבלת עול אחריות. הרי שהלוגותרפיה רואה בקבלת עול אחריות את עצם מהותו של קיום האדם"
(הכותבת הנה מאמנת אינדבידואלים וארגונים בשיטת "קוד המנצח", מנחה במסלול להנחיית קב' ופיתוח מנהלים באונ' בר-אילן, בעלת שני תארים במדעי ההתנהגות, פרשה מחיל האוויר בדרגת רנ"ג לאחר 28 שנות שרות וניסיון רב בתפקידי ניהול במערך הטכני בח"א).
האימון האישי החל להתפתח לפני מספר עשורים. המקצוע התגבש כגישה לשיפור ביצועים מתוך אימון בעולם הספורט. הרעיון השתכלל בעשורים העוקבים על ידי שימוש בכלים מתחומים של פסיכולוגיה קוגניטיבית, פסיכולוגיה הומניסטית, תאוריות ניהול ואסכולות נוספות בחקר התנהגות אנושית. למעשה כיום מקצוע האימון נוגע ומטפל בכל תחומי החיים.
להגשת מועמדות לקוד האימון
*הקבלה ללימודי אימון בביה"ס להכשרת מאמנים - קוד האימון, מותנית במילוי שאלון היכרות ועריכת ראיון קבלה אישי על ידי איש צוות בכיר.
"השאלה היחידה שעומדת בינינו לבין כל מטרה שנרצה להשיג איננה האם אני יכול אלא מה אני מוכן לעשות כדי שזה יקרה ואיפה נמצאים הכלים, השיטות והסביבה ללמוד איך להגשים זאת"
-- אלון אולמן
