מה הקשר בין אימון מנטאלי וחג השבועות

השבוע השני של הספירה שייך לגבורה שבחסד – כמה אנו מציבים גבולות. עובדים למנן את ריצוי האחרים על חשבוננו. כאן נאמן את המתאמן שלנו על כמה חשוב שימלא את עצמו על מנת לתת לאחרים. "התרוקנות" עלולה להזיק לו. כמה אני "ממנן" את הנתינה שלי לצד האחר? כמה הצד השני מנצל את נתינת ה"יתר" שלי. האם בכך שאני אוהב יתר על המידה אני עלול להזיק לצד השני?

כל יום בספירת העומר, מסמל מידה ובכל יום עובדים על צירוף של הכוחות הפסיכולוגיים שמוצגים במודל. ישנו יום שמדבר על "רעלנים", מידת הביקורתיות שלנו, על בשלות להשגת יעדים, שליטה מוגזמת, הצבת גבולות, היכולת לאהוב, היכולת לסלוח, מרכיבי אהבה אמיתית ועוד מרכיבים רבים שקשורים למרכיבי האימון המנטאלי שאנו נוגעים בהם בתהליך אימוני להשגת מטרות המתאמן מתוך בחירתו האישית.

הניתוח היומי מאפשר לנו להתבונן בצורה אובייקטיבית על הרגשות שלנו, שהם למעשה סובייקטיביים. באמצעות החוזקות, המעכבים והערכים שמובילים אותנו כתשתית, נוכל לפתח ולעדן רגשות אלו עד להשגת בגרות רוחנית ורגשית כאחד. כלי מגביר מודעות.

ערב חג השבועות, המסע לקראת סיומו, או בהגדרה המדויקת יותר, תחילתה של דרך חדשה, "מלכות שבמלכות"- האדם שהטמיע 49 ימים את המיומנויות, הנו אדם עם בטחון עצמי שמושרש עמוק בתוכו מתוך מיקוד שליטה פנימית, הוא מכיר בערך שהוא מביא לעולם הזה ובייחודיות שלו.

את הצמיחה בתקופה זו ניתן להשוות למרוץ מרתוני. אנו קובעים לעצמנו יעדים, ומנסים להשתפר בכל יום. אנו מביטים לתוך לבנו, ומנסים לתקן את התכונות השליליות שבתוכנו ולהפוך לגרסה הטובה ביותר של עצמנו.

49 ימים חלפו. סיימנו תהליך אימוני אינטנסיבי.

כעת, נשב לשולחן החג, כשאנו מביטים בעיני יקירינו, באהבה אמיתית וכנה, באמפתיה, הכלה וקבלה, מפעילים "מגבירי אושר בחיינו", וחיים בהתעלות מופלאה, כשכולנו לבושים לבן.