בעולם הגלובלי שאנו חיים, הקצב גדל וגדל. מיזוגים ורכישות, הכפלת צוותים באחת, עולם אינטנסיבי. הרעב לתפוקות תמיד כאן ואנו ניצבים בפני אנומליה. אנו חווים איכות חיים גבוהה ובו זמנית, רמת הסטרס גוברת ועולה. מרבית המתאמנים שיגיעו אלינו, יעידו על לחץ גבוה וקושי לשפר את מצבם.
ה"מודלינג" חודר לרבדים עמוקים כמו: רגשות, ערכים, אמונות ודפוסים שעליהם מתבססות
הפעולות ההתנהגותיות. כך שבסופו של דבר יהיה אפשר ללמד ולהעביר את אותה האסטרטגיה,
המביאה לתוצאות ספציפיות, לכל אדם אשר יבקש לרכוש אותה.
תהליך האימון בעידן הנוכחי, דוגל בשיטת ה"כאן ועכשיו". בין עשרה לאחד עשר מפגשים ממוקדי מטרה, מבלי להתעכב על עברו של המתאמן. התהליך מביא את המתאמן לאמץ כלים, איתם יוכל להמשיך הלאה בכוחות עצמו.
הדבר המרכזי שמבדיל בין ישראל לשאר מדינות המערב, הוא החוצפה הישראלית. יש משהו בחוצפה הישראלית שמביאה אותנו לקדמה. החדשנות, הצורך בלהיות בקדמת הבמה העולמית בכל המגרשים, אגו והסתחבקות, הרצון שלנו להתבטא ולבטא, להציב יעדים ומטרות ולהשיג אותן ועוד פרמטרים שמאופיינים סביב המונח תעוזה.
מאז, בכל שנה, בערב יום השואה, כבוגרת מסע "עדים במדים" מרצה על חוויות מהמסע הקשה שעברנו. חיברתי סיפורי ניצולים, על פולין של היום לעומת פולין של פעם. ובכל שנה, לפני ההרצאה, מגוללת ב"גוגל" את המילה "גזענות" וחושפת סיפורי גזענות עכשוויים. "טריים" מהשבועות האחרונים, מהימים האחרונים. התמקדות אינטנסיבית במרחב הסבל.